שמירת הריון
כשהייתי בשבוע ה-28 בהריוני הראשון, נצפתה דינמיקה צווארית של הרחם שלי, ללא צירים מוקדמים, הובהלתי לביה"ח, קיבלתי צלסטון, זריקה להבשלת ריאות, למקרה שתהיה לידה מוקדמת, ונשלחתי לשמירה בביתי.
המצב היה מתסכל ונראה מאוד פסימי מבחינתי. גרתי בדירה (ובעצם גם היום) בקומה שלישית ללא מעלית. פחדתי שכל תזוזה שלי, כל מאמץ הכי קטן, עלולים להביא לפעילות רחמית ומשם ללידה.
הפחד היה עצום. וככל שהזמן עבר, עבר עוד שבוע ועוד שבוע, יכולתי להירגע ולהאמין שיהיה טוב.
בסופו של דבר, ילדתי במועד, בשלהיי שבוע 39.
חברה טובה שלי, שהיא גם מתחום הלידה כיום, אמרה לי אז שבסינית משבר = הזדמנות. ושאין לדעת איזו הזדמנות מחכה לי כתוצאה מהסיטואציה המשברית הזו.
בדיעבד, היום אני יכולה להגיד, שבזכות המנוחה וההתכנסות שהמצב חייב אותי אליהם, יכולתי להעמיק בתחום הלידה ולדמיין איזו מין לידה אני רוצה (ומה שראיתי שם בדימיוני היה לידת מים).
אני באמת חושבת שאם החיים היו ממשיכים כסדרם, יש סיכוי גבוה שלא הייתי עושה את מה שאני עושה היום. כי הנקודה הזו של שמירת ההריון הייתה מעין turning point במסע האישי והמקצועי שלי שהביאה אותי להחלטות הרות גורל מבחינתי.
המסר שהייתי רוצה להעביר בטקסט הזה שלפעמים המקום הבוצי הזה שבו אנו נאלצות לשהות, המקום שנדמה כשחור משחור, שקשה כל כך ומעלה המון פחדים, דווקא מהמקום הזה אנו עשויות לצמוח ולפרוח ולהיוולד מחדש.
ולפעמים, כן לפעמים, כאשר נסיבות החיים מאלצות אותנו להוריד הילוך, לנוח – יתכן וטמון פה זרע של פוטנציאל לנטייה שלא מימשנו, למשהו שתמיד רצינו לעשות אבל לא היה לנו פנאי אליו, להתבוננות פנימית על החיים שלנו ומה היינו רוצים לשפר בהם.
יש פה גם הזדמנות.
וזאת מבלי לבטל את הקושי העצום הקיים בתקופת ההמתנה הלא פשוטה הזו.
כדאי תמיד לבדוק מה הכי יכול לעזור לך בתקופה הזו. ולהקיף את עצמך בכמה שיותר מהדברים שעולים בך.
כשהייתי בשבוע ה-28 בהריוני הראשון, נצפתה דינמיקה צווארית של הרחם שלי, ללא צירים מוקדמים, הובהלתי לביה"ח, קיבלתי צלסטון, זריקה להבשלת ריאות, למקרה שתהיה לידה מוקדמת, ונשלחתי לשמירה בביתי.
המצב היה מתסכל ונראה מאוד פסימי מבחינתי. גרתי בדירה (ובעצם גם היום) בקומה שלישית ללא מעלית. פחדתי שכל תזוזה שלי, כל מאמץ הכי קטן, עלולים להביא לפעילות רחמית ומשם ללידה.
הפחד היה עצום. וככל שהזמן עבר, עבר עוד שבוע ועוד שבוע, יכולתי להירגע ולהאמין שיהיה טוב.
בסופו של דבר, ילדתי במועד, בשלהיי שבוע 39.
חברה טובה שלי, שהיא גם מתחום הלידה כיום, אמרה לי אז שבסינית משבר = הזדמנות. ושאין לדעת איזו הזדמנות מחכה לי כתוצאה מהסיטואציה המשברית הזו.
בדיעבד, היום אני יכולה להגיד, שבזכות המנוחה וההתכנסות שהמצב חייב אותי אליהם, יכולתי להעמיק בתחום הלידה ולדמיין איזו מין לידה אני רוצה (ומה שראיתי שם בדימיוני היה לידת מים).
אני באמת חושבת שאם החיים היו ממשיכים כסדרם, יש סיכוי גבוה שלא הייתי עושה את מה שאני עושה היום. כי הנקודה הזו של שמירת ההריון הייתה מעין turning point במסע האישי והמקצועי שלי שהביאה אותי להחלטות הרות גורל מבחינתי.
המסר שהייתי רוצה להעביר בטקסט הזה שלפעמים המקום הבוצי הזה שבו אנו נאלצות לשהות, המקום שנדמה כשחור משחור, שקשה כל כך ומעלה המון פחדים, דווקא מהמקום הזה אנו עשויות לצמוח ולפרוח ולהיוולד מחדש.
ולפעמים, כן לפעמים, כאשר נסיבות החיים מאלצות אותנו להוריד הילוך, לנוח – יתכן וטמון פה זרע של פוטנציאל לנטייה שלא מימשנו, למשהו שתמיד רצינו לעשות אבל לא היה לנו פנאי אליו, להתבוננות פנימית על החיים שלנו ומה היינו רוצים לשפר בהם.
יש פה גם הזדמנות.
וזאת מבלי לבטל את הקושי העצום הקיים בתקופת ההמתנה הלא פשוטה הזו.
כדאי תמיד לבדוק מה הכי יכול לעזור לך בתקופה הזו. ולהקיף את עצמך בכמה שיותר מהדברים שעולים בך.
RSS Feed