על טריגרים, משאבים והפתעות בלידה: מיומנה של דולה ומלווה בגישת BOT
יש לי הזכות ללוות אמהות במהלך ההריון, הלידה ולאחר הלידה.
זו זכות גדולה להיות עם אישה ברגעי האושר, השמחה, הפחד, המצוקה והסבל. כן, כן, כל הרגעים האלה קיימים בדרך לאימהות וגם אחריה.
אני חושבת על אחד מהליוויים האחרונים שיצא לי לחוות. ליווי מרגש במיוחד שכן מדובר באישה שכבר ליוויתי במסגרת מעגל אמהות לאחר הלידה הראשונה שלה.
נפגשנו למפגשי הכנה רגשית ללידה, מפגשי "תרפיה מוכוונת לידה" (B.O.T).
מפגשים בהם התעמקנו דרך תחושות גוף ודיבור בלידה האחרונה שחוותה. ניסינו לדלות אינפורמציה חשובה לגבי המשאבים שהיו ועזרו לה במהלך הלידה האחרונה, כלומר, אלו כוחות פנימיים וחיצוניים נכחו שם וסייעו לה במהלך אותה לידה.
בו זמנית, תוך כדי העלאת סיפור הלידה, ניסינו לראות בצמתים שונים של אותה לידה, מה היה חסר שם. אילו גורמים (בין אם דברים שלא נאמרו, אנשי תמיכה נוספים כמו דולה, ועוד) היו חסרים שם על מנת להפוך את החוויה לטובה יותר מבחינת האמא.
במקביל, ניסינו לזהות טריגרים בתוך אותה לידה על מנת לנסות ולהימנע מהם בלידה הבאה. טריגרים אלו דברים שמקפיצים את המערכת שלנו לעוררות יתר. התוצר של התופעה הזו עלול להפריע ללידה, כי עוררות יתר נוגדת את התהליך הפיזיולוגי של הלידה, כפי שיוסבר בקרוב.
משאבים וטריגרים
זיהוי המשאבים והטריגרים אינו נעשה סתם כך, כי זה מעניין או כי "צריך" לעבד את סיפור הלידה. אותו זיהוי הינו מאוד משמעותי עבור הלידה הקרובה. המטרה היא להפוך את הלידה לחוויה שמותאמת יותר לאישה שחווה אותה. זאת תוך כדי ההבנה החשובה שלידה איננה דבר שאנו שולטות בו, וכי ישנן המון צמתים של הפתעה בדרך, גם אליהן אנו מתכוננות בהכנה המשותפת ללידה.
כדי להבהיר טיפה על מה אני מדברת, אשמח לתת קצת דוגמאות מהשטח.
אצל אישה אחת, טריגר עלול להיות שאמא שלה מחכה מחוץ לחדר הלידה, למרות שביקשה ממנה לא להגיע. אז אפילו שהיא לא רואה אותה פיזית, יש בה חלק שמאוד נלחץ מהעניין הזה. לחץ בלידה עלול להיתרגם להורמונים של אדרנלין, שמופרשים ברגעים לא נכונים במהלך שלבי הלידה הראשונים אשר מעכבים את האוקסיטוצין, הורמון האהבה, שמביא לצירים המקדמים את הלידה.
אצל אישה אחרת, או אפילו אצל אותה אישה, טריגר עלול להיות יחס טכנוקרטי ולא נעים של הצוות הרפואי אליה. כשאנו יולדות, כל החושים שלנו והנפש שלנו נמצאים במקום מאוד רגיש שבדרך כלל מבקש חיזוק וחיבוק, וכל הערה לא רגישה עלולה להוות טריגר.
ובואו נדבר רגע על משאבים. משאב יכול להיות אסרטיביות של אישה מול הצוות הרפואי. עצם העובדה שהיא לא החניקה דברים פנימה מול הסמכות הרפואית אלא אמרה, ביקשה ודרשה דברים שונים להם הייתה זקוקה באותו רגע.
משאב אחר יכול להיות המלווים בלידה : בן/בת הזוג ו/או הדולה. העיסוי, החיבוק, החיזוק, האמרות המדויקות בשלבים השונים, ההרגעה, האמונה והתמיכה של המלווים באישה – כל אלה יכולים להיות משאבים אדירים עבור נשים רבות.
אבל את בטח יכולה כבר לנחש שמשאב אחד עבור אישה מסוימת הוא טריגר עבור אישה אחרת. למשל, אם אשתמש בדוגמה האחרונה שנתתי לגבי המלווים בלידה. ישנן נשים שייצאו עם חווית לידה מדהימה גם בשל הליווי המדויק שהן בחרו להן. וישנן נשים, אשר המלווה או המלווים שלהן הפריעו להן בהתערבויות שלהם ולא סייעו.
ועל זה נאמר : מי אמר שהחיים פשוטים?
ועוד על הפתעות בלידה
אסיים בדוגמה להכנה להפתעות שצפויות לנו בלידה ולהפתעה שממש התרחשה בלידה.
אותה אישה שליוויתי חוותה בלידה הקודמת את האפידורל כמשאב. לא היה לה שום רצון ללדת באופן טבעי ושום ספק, שתיקח אפידורל בלידה הקרובה.
מאחר והתפקיד שלי הוא להטיל ספק באמרות שמרגישות לי מאוד מוחלטות לגבי לידות, אני בדרך כלל אומר לאישה שמולי שאנחנו צריכות להתכונן למצב שבו לא מספיקים לאפידורל (בעיקר בלידות חוזרות) ומה אנחנו עושות שם, מה יכול לעזור לנו בסיטואציה.
כדי לדמות את הסיטואציה, נוכל להשתמש בכלים שונים שיוכלו לעזור לנו לבטא את התחושות שיעלו, בין אם דמיון מודרך והקשבה לתחושות הגוף שיעלו בסיטואציה, בין אם ציור, שימוש בפלסטלינה או בייצוגים שונים. העיקר, לחוות את זה בגוף מבעוד מועד.
אני מאמינה וזאת אני לוקחת גם מגישת "ללדת מבפנים" (Birthing From Within), שהפוטנציאל הטראומטי יופחת ממש אם האישה תרגיש מבפנים איך זה מרגיש מבעוד מועד.
ואכן באותה לידה, ההתקדמות היתה מאוד מהירה. מפתיחה 4 בכניסה בחדר המיון ותוך חצי שעה לפתיחה מלאה בחדר הלידה. והנה צומת שאנחנו חוות יחדיו בלידה : המיילדת אומרת לאישה שהיא בפתיחה מלאה, כאשר אותה אישה מתכוונת לעלות על המיטה, לאחר מקלחת, ולקבל נוזלים לפני מתן האפידורל.
אני מרגישה את הפניקה של האישה שאני מלווה בגוף שלי. האנרגיה מהדהדת לתוכי. והנה הרגע להזכיר לה שהתכוננו להפתעות השונות שנחווה בלידה ושבמקום מסוים היא כבר מכירה את זה ושיש לה את כל המשאבים כרגע להתמודד עם זה.
כמובן שבתוך הלידה, השיח הוא קצת אחר, מצומצם יותר במילים אבל הכוונה ברורה.
לאחר שאני מזכירה לה, היא עולה על שש על המיטה בחדר הרגיל בבית החולים. וזהו, היא "כבר לא רואה בעיניים", היא בלייבור-לנד, נוהמת ומזיזה את הגוף תוך כדי צירי הלחץ, ויולדת תוך חצי שעה על שש תינוק במשקל 3.900 כמו שנשים יודעות ללדת, אם רק מאפשרים להן.
אושר גדול ודמעות מציפות אותי, גם עכשיו שאני נזכרת. זה קורה בבית חולים איכילוב, שלא נותר לי אלא לפרגן לצוות שכמעט משעתק לידת בית לתוך לידה בית חולימית.
זו זכות גדולה ללוות אמהות בדרכן לאימהות, כבר אמרתי?
זו זכות גדולה להיות עם אישה ברגעי האושר, השמחה, הפחד, המצוקה והסבל. כן, כן, כל הרגעים האלה קיימים בדרך לאימהות וגם אחריה.
אני חושבת על אחד מהליוויים האחרונים שיצא לי לחוות. ליווי מרגש במיוחד שכן מדובר באישה שכבר ליוויתי במסגרת מעגל אמהות לאחר הלידה הראשונה שלה.
נפגשנו למפגשי הכנה רגשית ללידה, מפגשי "תרפיה מוכוונת לידה" (B.O.T).
מפגשים בהם התעמקנו דרך תחושות גוף ודיבור בלידה האחרונה שחוותה. ניסינו לדלות אינפורמציה חשובה לגבי המשאבים שהיו ועזרו לה במהלך הלידה האחרונה, כלומר, אלו כוחות פנימיים וחיצוניים נכחו שם וסייעו לה במהלך אותה לידה.
בו זמנית, תוך כדי העלאת סיפור הלידה, ניסינו לראות בצמתים שונים של אותה לידה, מה היה חסר שם. אילו גורמים (בין אם דברים שלא נאמרו, אנשי תמיכה נוספים כמו דולה, ועוד) היו חסרים שם על מנת להפוך את החוויה לטובה יותר מבחינת האמא.
במקביל, ניסינו לזהות טריגרים בתוך אותה לידה על מנת לנסות ולהימנע מהם בלידה הבאה. טריגרים אלו דברים שמקפיצים את המערכת שלנו לעוררות יתר. התוצר של התופעה הזו עלול להפריע ללידה, כי עוררות יתר נוגדת את התהליך הפיזיולוגי של הלידה, כפי שיוסבר בקרוב.
משאבים וטריגרים
זיהוי המשאבים והטריגרים אינו נעשה סתם כך, כי זה מעניין או כי "צריך" לעבד את סיפור הלידה. אותו זיהוי הינו מאוד משמעותי עבור הלידה הקרובה. המטרה היא להפוך את הלידה לחוויה שמותאמת יותר לאישה שחווה אותה. זאת תוך כדי ההבנה החשובה שלידה איננה דבר שאנו שולטות בו, וכי ישנן המון צמתים של הפתעה בדרך, גם אליהן אנו מתכוננות בהכנה המשותפת ללידה.
כדי להבהיר טיפה על מה אני מדברת, אשמח לתת קצת דוגמאות מהשטח.
אצל אישה אחת, טריגר עלול להיות שאמא שלה מחכה מחוץ לחדר הלידה, למרות שביקשה ממנה לא להגיע. אז אפילו שהיא לא רואה אותה פיזית, יש בה חלק שמאוד נלחץ מהעניין הזה. לחץ בלידה עלול להיתרגם להורמונים של אדרנלין, שמופרשים ברגעים לא נכונים במהלך שלבי הלידה הראשונים אשר מעכבים את האוקסיטוצין, הורמון האהבה, שמביא לצירים המקדמים את הלידה.
אצל אישה אחרת, או אפילו אצל אותה אישה, טריגר עלול להיות יחס טכנוקרטי ולא נעים של הצוות הרפואי אליה. כשאנו יולדות, כל החושים שלנו והנפש שלנו נמצאים במקום מאוד רגיש שבדרך כלל מבקש חיזוק וחיבוק, וכל הערה לא רגישה עלולה להוות טריגר.
ובואו נדבר רגע על משאבים. משאב יכול להיות אסרטיביות של אישה מול הצוות הרפואי. עצם העובדה שהיא לא החניקה דברים פנימה מול הסמכות הרפואית אלא אמרה, ביקשה ודרשה דברים שונים להם הייתה זקוקה באותו רגע.
משאב אחר יכול להיות המלווים בלידה : בן/בת הזוג ו/או הדולה. העיסוי, החיבוק, החיזוק, האמרות המדויקות בשלבים השונים, ההרגעה, האמונה והתמיכה של המלווים באישה – כל אלה יכולים להיות משאבים אדירים עבור נשים רבות.
אבל את בטח יכולה כבר לנחש שמשאב אחד עבור אישה מסוימת הוא טריגר עבור אישה אחרת. למשל, אם אשתמש בדוגמה האחרונה שנתתי לגבי המלווים בלידה. ישנן נשים שייצאו עם חווית לידה מדהימה גם בשל הליווי המדויק שהן בחרו להן. וישנן נשים, אשר המלווה או המלווים שלהן הפריעו להן בהתערבויות שלהם ולא סייעו.
ועל זה נאמר : מי אמר שהחיים פשוטים?
ועוד על הפתעות בלידה
אסיים בדוגמה להכנה להפתעות שצפויות לנו בלידה ולהפתעה שממש התרחשה בלידה.
אותה אישה שליוויתי חוותה בלידה הקודמת את האפידורל כמשאב. לא היה לה שום רצון ללדת באופן טבעי ושום ספק, שתיקח אפידורל בלידה הקרובה.
מאחר והתפקיד שלי הוא להטיל ספק באמרות שמרגישות לי מאוד מוחלטות לגבי לידות, אני בדרך כלל אומר לאישה שמולי שאנחנו צריכות להתכונן למצב שבו לא מספיקים לאפידורל (בעיקר בלידות חוזרות) ומה אנחנו עושות שם, מה יכול לעזור לנו בסיטואציה.
כדי לדמות את הסיטואציה, נוכל להשתמש בכלים שונים שיוכלו לעזור לנו לבטא את התחושות שיעלו, בין אם דמיון מודרך והקשבה לתחושות הגוף שיעלו בסיטואציה, בין אם ציור, שימוש בפלסטלינה או בייצוגים שונים. העיקר, לחוות את זה בגוף מבעוד מועד.
אני מאמינה וזאת אני לוקחת גם מגישת "ללדת מבפנים" (Birthing From Within), שהפוטנציאל הטראומטי יופחת ממש אם האישה תרגיש מבפנים איך זה מרגיש מבעוד מועד.
ואכן באותה לידה, ההתקדמות היתה מאוד מהירה. מפתיחה 4 בכניסה בחדר המיון ותוך חצי שעה לפתיחה מלאה בחדר הלידה. והנה צומת שאנחנו חוות יחדיו בלידה : המיילדת אומרת לאישה שהיא בפתיחה מלאה, כאשר אותה אישה מתכוונת לעלות על המיטה, לאחר מקלחת, ולקבל נוזלים לפני מתן האפידורל.
אני מרגישה את הפניקה של האישה שאני מלווה בגוף שלי. האנרגיה מהדהדת לתוכי. והנה הרגע להזכיר לה שהתכוננו להפתעות השונות שנחווה בלידה ושבמקום מסוים היא כבר מכירה את זה ושיש לה את כל המשאבים כרגע להתמודד עם זה.
כמובן שבתוך הלידה, השיח הוא קצת אחר, מצומצם יותר במילים אבל הכוונה ברורה.
לאחר שאני מזכירה לה, היא עולה על שש על המיטה בחדר הרגיל בבית החולים. וזהו, היא "כבר לא רואה בעיניים", היא בלייבור-לנד, נוהמת ומזיזה את הגוף תוך כדי צירי הלחץ, ויולדת תוך חצי שעה על שש תינוק במשקל 3.900 כמו שנשים יודעות ללדת, אם רק מאפשרים להן.
אושר גדול ודמעות מציפות אותי, גם עכשיו שאני נזכרת. זה קורה בבית חולים איכילוב, שלא נותר לי אלא לפרגן לצוות שכמעט משעתק לידת בית לתוך לידה בית חולימית.
זו זכות גדולה ללוות אמהות בדרכן לאימהות, כבר אמרתי?