מי מחליט אם הלידה שלך "מתקדמת"?
מחשבות אחרות על התקדמות בלידה
בואי נדבר על זה רגע: מדד פתיחת צוואר הרחם בלידה כדרך למדוד את ההתקדמות בלידה.
המודל הרפואי של הלידה מניח כי היולדת אמורה להתקדם באופן ליניארי בלידה, בכל שעה מהשלב האקטיבי של הלידה (פתיחה 4 מחיקה מלאה), צוואר הרחם של האישה אמור להיפתח מספר קטן של סנטימטרים, וזאת על פי מחקר משנות החמישים של המאה הקודמת, שערך עמנואל פרידמן. בהתאם למחקר זה נוצרו עקומות פרידמן, המודדות את התקדמות הלידה בהתאם להתקדמות הפתיחה של צוואר הרחם ביחס לציר הזמן (למשל, אישה בלידה ראשונה מצופה להתקדם 1.2 סנטימטר בשעה מהשלב האקטיבי של הלידה, וכל עוד זה לא קורה, הלידה נחשבת כנתקעת או לא מתקדמת, באופן שידרוש התערבויות רפואיות כגון אוקסיטוצין סינטטי (פיטוצין) על מנת לקדמה.)
הפרוטוקולים הרפואיים כיום מבוססים על אותו מחקר מלפני שישים שנה אשר דגם מעט נשים יחסית וזכה לביקורות רבות נוספות, בעוד שהידע המחקרי התעדכן והשתנה לחלוטין. במחקר שערכו צאנג וחבריו מ- 2010, שבדק 62,415 נשים, נמצא כי קצב התקדמות הפתיחה בשלב האקטיבי היה איטי הרבה יותר (למשל, נשים בלידה ראשונה התקדמו בין 0.5 סנטימטר ל 0.7 סנטימטר בשעה). בנוסף לכך, נמצא כי השלב האקטיבי של הלידה מתחיל בפתיחה 6 ולא 4 וכי בעצם מכניסים נשים כיום מוקדם מדי לחדר לידה.
בכל קורס הכנה ללידה שאני מעבירה, או בהכנה ללידה של זוגות שאני מלווה כדולה, אני מדגישה עד כמה מדד הפתיחה כפונקציה להתקדמות האישה הוא בעייתי. לכל אישה קצב התקדמות אינדיבידואלי משלה, ופעמים רבות, העניין הזה מתפספס בבית החולים ויש לו השלכות קריטיות על האופן שבו מתקדמת הלידה.
קחי למשל אישה, שניתן לקרוא בשפת הגוף שלה, במצבה המנטלי, בנהמות שיוצאות מפיה, בתנועתיות שהיא משתמשת בה בצירים, שהיא מאוד מתקדמת. האישה מתחילה לחוות ייאוש ברמה המנטאלית בלידה, ולגמרי נראית בשלב המעבר של הלידה. אישה כזו נבדקת בדיקה וגינאלית ונאמר לה שהיא בפתיחה 4. האישה חווה ייאוש טוטאלי, ומרגישה שנותרות עוד שעות רבות לפניה בעוד אף אחד לא יכול לדעת מה המספר הזה ארבע אומר. אולי אוטוטו יפקעו המים ספונטנית והאישה תקפוץ לגמרי בפתיחה ותלד די מהר? ואולי היא תשהה בתהליך הלידה עוד שעות רבות? אין לאף אחד מאנשי הצוות דרך לדעת כיצד צוואר הרחם של האישה הזו מתנהג. מה שכן ברור, הוא שהאופן שבו האישה חווה כרגע את "התוצאה" 4 עלול מאוד להשפיע על הלידה. נשים רבות עד אותו רגע יכלו להתמודד באופן נפלא עם הצירים, ואז ייקחו אפידורל, מתוך ייאוש ותחושה שהן לא מתקדמות. אני לא מבקרת כלל וכלל את ההחלטה לקחת אפידורל, אלא את ההתנהלות הרפואית, כלומר בדיקות הפתיחה המרובות והמיותרות, בעלות ההשפעה הפסיכולוגית המכרעת על האישה, המעריכה שהיא לא "מתקדמת" וכאובה לחינם.
התינוק שלך לא קורא שעון
הטיפ שלי תמיד הוא לא להסתכל על השעון בלידה, מבחינת המרווחים של הצירים, פשוט כי התינוק שלך לא קורא שעון. לא להתרשם באופן בלעדי מה"ציון" שקיבל צוואר הרחם שלך. התרשמי מעד כמה את מרגישה בתוך תהליך של לידה, עד כמה הצירים כואבים לך, עד כמה את בתוך התהליך, זזה, מתנועעת, מתרגשת, מתייאשת, מפוחדת וכל המתנות האחרות שתהליך הלידה מביא איתו. עד כמה יש בך הכוחות להמשיך ולהתמודד עם הצירים.
נסי להסתכל פנימה ולא החוצה (וכן אני יודעת עד כמה זה קשה שה"סמכות" שכביכול יודעת פוסקת, ואצלך זו הפעם הראשונה והכל ואיך אפשר לדעת). ויותר חשוב, תני למלווים שלך לקרוא את כל הרמזים האלה כי רצוי שתתפני כל כולך לתהליך הלידה, בלי חשיבה מיותרת, על אם את מתקדמת או לא (כי רק זו בעלת פוטנציאל הורמונלי לעכב את תהליך הלידה).
בזמן הנכון לך ולתינוקך
הלידה היא תהליך פיסיולוגי הורמונלי מופלא ולא רצוני בעל כיוון תנועה אחד. יש כאן תינוק שרוצה לצאת אולי תוך שעה אולי תוך 24 שעות ויותר, ויש גם אותך והקצב שלך בחיים, והנפש שלך וההיסטוריה הפרטית שלך. כל עוד סביבת הלידה תאפשר ללידה לקרות, והיולדת תרגיש בטוחה ללדת, הנס יתרחש. היי בטוחה בכך והלוואי וגם יותר ויותר אנשי צוות רפואי יחושו בטוחים ויקרינו ביטחון בכך שהלידה תתרחש בעיתה ובזמנה.
ולמי שמעוניינת להרחיב עוד את הקריאה בעניין, מזמינה אותך לקרוא את הפוסט המעולה של המיילדת הזו באנגלית שעורר בי השראה לכתוב על הענין.
מצרפת את מראי המקום לשני המחקרים המצוטטים במאמר:
Friedman E. The graphic analysis of labor. Am J Obstet Gynecol 1954;68:1568–75.
Zhang J, Landy HJ, Branch DW, Burkman R, Haberman S, Gregory KD, et al. Contemporary patterns of spontaneous labor with normal neonatal outcomes. Consortium on Safe Labor. Obstet Gynecol 2010;116:1281–7.
המודל הרפואי של הלידה מניח כי היולדת אמורה להתקדם באופן ליניארי בלידה, בכל שעה מהשלב האקטיבי של הלידה (פתיחה 4 מחיקה מלאה), צוואר הרחם של האישה אמור להיפתח מספר קטן של סנטימטרים, וזאת על פי מחקר משנות החמישים של המאה הקודמת, שערך עמנואל פרידמן. בהתאם למחקר זה נוצרו עקומות פרידמן, המודדות את התקדמות הלידה בהתאם להתקדמות הפתיחה של צוואר הרחם ביחס לציר הזמן (למשל, אישה בלידה ראשונה מצופה להתקדם 1.2 סנטימטר בשעה מהשלב האקטיבי של הלידה, וכל עוד זה לא קורה, הלידה נחשבת כנתקעת או לא מתקדמת, באופן שידרוש התערבויות רפואיות כגון אוקסיטוצין סינטטי (פיטוצין) על מנת לקדמה.)
הפרוטוקולים הרפואיים כיום מבוססים על אותו מחקר מלפני שישים שנה אשר דגם מעט נשים יחסית וזכה לביקורות רבות נוספות, בעוד שהידע המחקרי התעדכן והשתנה לחלוטין. במחקר שערכו צאנג וחבריו מ- 2010, שבדק 62,415 נשים, נמצא כי קצב התקדמות הפתיחה בשלב האקטיבי היה איטי הרבה יותר (למשל, נשים בלידה ראשונה התקדמו בין 0.5 סנטימטר ל 0.7 סנטימטר בשעה). בנוסף לכך, נמצא כי השלב האקטיבי של הלידה מתחיל בפתיחה 6 ולא 4 וכי בעצם מכניסים נשים כיום מוקדם מדי לחדר לידה.
בכל קורס הכנה ללידה שאני מעבירה, או בהכנה ללידה של זוגות שאני מלווה כדולה, אני מדגישה עד כמה מדד הפתיחה כפונקציה להתקדמות האישה הוא בעייתי. לכל אישה קצב התקדמות אינדיבידואלי משלה, ופעמים רבות, העניין הזה מתפספס בבית החולים ויש לו השלכות קריטיות על האופן שבו מתקדמת הלידה.
קחי למשל אישה, שניתן לקרוא בשפת הגוף שלה, במצבה המנטלי, בנהמות שיוצאות מפיה, בתנועתיות שהיא משתמשת בה בצירים, שהיא מאוד מתקדמת. האישה מתחילה לחוות ייאוש ברמה המנטאלית בלידה, ולגמרי נראית בשלב המעבר של הלידה. אישה כזו נבדקת בדיקה וגינאלית ונאמר לה שהיא בפתיחה 4. האישה חווה ייאוש טוטאלי, ומרגישה שנותרות עוד שעות רבות לפניה בעוד אף אחד לא יכול לדעת מה המספר הזה ארבע אומר. אולי אוטוטו יפקעו המים ספונטנית והאישה תקפוץ לגמרי בפתיחה ותלד די מהר? ואולי היא תשהה בתהליך הלידה עוד שעות רבות? אין לאף אחד מאנשי הצוות דרך לדעת כיצד צוואר הרחם של האישה הזו מתנהג. מה שכן ברור, הוא שהאופן שבו האישה חווה כרגע את "התוצאה" 4 עלול מאוד להשפיע על הלידה. נשים רבות עד אותו רגע יכלו להתמודד באופן נפלא עם הצירים, ואז ייקחו אפידורל, מתוך ייאוש ותחושה שהן לא מתקדמות. אני לא מבקרת כלל וכלל את ההחלטה לקחת אפידורל, אלא את ההתנהלות הרפואית, כלומר בדיקות הפתיחה המרובות והמיותרות, בעלות ההשפעה הפסיכולוגית המכרעת על האישה, המעריכה שהיא לא "מתקדמת" וכאובה לחינם.
התינוק שלך לא קורא שעון
הטיפ שלי תמיד הוא לא להסתכל על השעון בלידה, מבחינת המרווחים של הצירים, פשוט כי התינוק שלך לא קורא שעון. לא להתרשם באופן בלעדי מה"ציון" שקיבל צוואר הרחם שלך. התרשמי מעד כמה את מרגישה בתוך תהליך של לידה, עד כמה הצירים כואבים לך, עד כמה את בתוך התהליך, זזה, מתנועעת, מתרגשת, מתייאשת, מפוחדת וכל המתנות האחרות שתהליך הלידה מביא איתו. עד כמה יש בך הכוחות להמשיך ולהתמודד עם הצירים.
נסי להסתכל פנימה ולא החוצה (וכן אני יודעת עד כמה זה קשה שה"סמכות" שכביכול יודעת פוסקת, ואצלך זו הפעם הראשונה והכל ואיך אפשר לדעת). ויותר חשוב, תני למלווים שלך לקרוא את כל הרמזים האלה כי רצוי שתתפני כל כולך לתהליך הלידה, בלי חשיבה מיותרת, על אם את מתקדמת או לא (כי רק זו בעלת פוטנציאל הורמונלי לעכב את תהליך הלידה).
בזמן הנכון לך ולתינוקך
הלידה היא תהליך פיסיולוגי הורמונלי מופלא ולא רצוני בעל כיוון תנועה אחד. יש כאן תינוק שרוצה לצאת אולי תוך שעה אולי תוך 24 שעות ויותר, ויש גם אותך והקצב שלך בחיים, והנפש שלך וההיסטוריה הפרטית שלך. כל עוד סביבת הלידה תאפשר ללידה לקרות, והיולדת תרגיש בטוחה ללדת, הנס יתרחש. היי בטוחה בכך והלוואי וגם יותר ויותר אנשי צוות רפואי יחושו בטוחים ויקרינו ביטחון בכך שהלידה תתרחש בעיתה ובזמנה.
ולמי שמעוניינת להרחיב עוד את הקריאה בעניין, מזמינה אותך לקרוא את הפוסט המעולה של המיילדת הזו באנגלית שעורר בי השראה לכתוב על הענין.
מצרפת את מראי המקום לשני המחקרים המצוטטים במאמר:
Friedman E. The graphic analysis of labor. Am J Obstet Gynecol 1954;68:1568–75.
Zhang J, Landy HJ, Branch DW, Burkman R, Haberman S, Gregory KD, et al. Contemporary patterns of spontaneous labor with normal neonatal outcomes. Consortium on Safe Labor. Obstet Gynecol 2010;116:1281–7.