"לפענח את צופן שפת הכאב":
על אתגר המלווים בלידה בהקשר של כאב
ביום שישי האחרון, נתקלתי במאמר מרתק במוסף הספרים של "הארץ" שכתב ד"ר גבריאל בוקובזה.
ד"ר בוקובזה מבקר ספר חדש ששמו "כאב בשר ודם: קובץ מאמרים על ייצוגי הגוף החולה, הסובל, המתענג." עורכות: אורית מיטל ושירה סתיו. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר/אוניברסיטת בן גוריון.
כשסיימתי לקרוא את המאמר בהתרגשות, עלתה בי התובנה שאני כדולה ומלווה בגישת B.O.T עובדת כל הזמן בהקשרים שהכאב מייצר. הכאב מייצר דרכי התמודדות שונות אצל נשים שונות, ואחד התפקידים החשובים שלי כמלווה הוא לנסות ולהכיר את האישה מבעוד מועד, ולהבין מה עוזר לה בדרך כלל עם כאב בחיים כמו גם לבדוק איתה כל הזמן לאורך הלידה מה יעזור לה עם הכאבים שהיא חווה כרגע.
הכאב בלידה עשוי להיראות חזות הכול. הוא עוצמתי ודומיננטי, הוא מייצר רגשות עזים אצל האישה היולדת כמו גם בכל המלווים, הוא תופס נוכחות ענקית.
הכאב מייצר אינטראקציה
אחת התובנות שהגעתי אליהן לאחר קריאת המאמר הוא שה-עניין בלידה הוא לא הכאב כשלעצמו, אלא בכך שהכאב מייצר אינטראקציה, אינטראקציה בין אישה שחווה אותו כרגע לבין המלווה שלה או המלווים שלה, שאינם חווים את הכאב. הקשר הזה שבין היולדת לבין המלווה שלה עשוי להיות אחד הגורמים המרכזיים שיכריעו את טיב ומהות החוויה שאיתה תצא האישה מהלידה.
כשלוקחים בחשבון את הרגישות האינסופית שקיימת אצל האישה היולדת, מבינים שהתייחסות מדויקת, מכילה, קשובה ותומכת של המלווה כלפי היולדת יכולה לעשות את כל ההבדל בחוויה של האישה, בעוד התעלמות או הכחשה של הכאב, חוסר אונים שמגלה המלווה מול הכאב של האישה, תמיכה לא הולמת ולא מדויקת עלולים לעצב חוויית לידה מאוד קשה.
אני מסכימה מאוד עם הטענה הבאה הלקוחה מהמאמר: "תיאור הכאב בזמן הופעתו עשוי להיות מסורבל, אך הצורך לבטא אותו חזק." כאשר הכאב לא מצליח להיות מבוטא בתוך הלידה, בין אם כי האישה לא הצליחה לבטא אותו או בין אם כי הוא לא יכול היה להיות מוכל על ידי המלווים, נשארת איזו אנרגיה כלואה בתוך האישה. מין אנרגיה כזו ששאפה להשתחרר תוך כדי החיים, אך לא סופקו התנאים המתאימים לשחרורה. האנרגיה הזו נכלאת ונתקעת בפנים, ופעמים רבות משאירה את האישה עם השאלה: "what if" – "מה אם..."
"ואם הייתי עושה X ו Y, אז אולי הלידה לא הייתה נתקעת ומסתיימת בלידה מכשירנית / קיסרית?"
"ואם הייתי מצליחה לצעוק תוך כדי הלידה שלי, אולי הייתי מצליחה להשתחרר וללדת באופן טבעי?"
כמי שפוגשת נשים רבות למפגשים אישיים לעיבוד לידה, אני רוצה להדגיש את החשיבות העצומה שיש לדולה ולבן/בת הזוג, אשר ינסו לעודד את האישה לומר / לעשות /לתווך החוצה את שהיא זקוקה לו באותו הרגע.
הכאב מייצר פוטנציאל לאינטימיות
טענה חשובה נוספת במאמר מתייחסת לכך ש"כאב מכונן מערכת יחסים בין אדם מיוסר לבין אדם אחר שהכאב לא פגע בו. האחר בוחר אם להקשיב או להיאטם, להיות עם הסובל או לדחות אותו, להכיר בכאבים, לבטלם או להחריפם...
הכאב, למעשה, איננו מתרחש בתוך ואקום. הוא מתרחש בתוך הקשר מסוים, בתוך אינטראקציה מסוימת, בתוך קשר. בתוך קונטקסט של כאב, יש פוטנציאל: ישנו פוטנציאל ליצור אינטימיות עם האישה הכואבת, להדהד את כאבה, להיות עמה, לעזור לה, להקשיב לה. מימוש הפוטנציאל הזה הוא מהות עבודת הדולה בעיני. כדאי שכל מלווה ומטפל בלידה ישאף להקשיב לאישה בתשומת לב עילאית, לבדוק איתה מה יכול לעזור לה ולהכיל כמובן את כאבה.
נשים רבות, לצערי, אינן זוכות לליווי קשוב ומדויק, מסיבות רבות. לעיתים, חוסר ההקשבה לאישה מהדהד עבורה חוויות מהעבר של חוסר הכלה, של שיפוטיות, של חוסר קבלה. החוויה של תמיכה לא מותאמת עלולה לשחזר תחושות שהאישה כבר מכירה היטב בחייה. המחשבה על הלידה ברטרוספקט במקרה הזה עשויה להתמקד בחלקים בהם המלווים בלידה לא הבינו אותה, לא קראו אותה נכון או לא בדקו כיצד היא מרגישה.
הכאב מניע כוחות ריפוי
עוד נטען במאמר שכאשר הכאב מורגש, הוא מניע כוחות ריפוי, ומה שמאפשר את השינוי או הריפוי הוא "קוד פענוח רגיש ומסור של צופן שפת הכאב". זוהי למעשה המשימה המאתגרת והחשובה ביותר של המלווים בלידה (בן הזוג, הדולה, המיילדת): להצליח לפענח באופן רגיש מה יעזור לכאב של האישה הספציפית הזו כרגע. אחת הדרכים לעשות זאת היא לבדוק עם האישה כל הזמן אם מה שאת/ה עושה כרגע– תומך בה. חשוב מאוד לתת לאישה הזדמנות לתקן, לדייק ולהציע משהו אחר שיתמוך בה באופן הולם יותר.
* את התמונה צילמה הצלמת מורן יעקב.
.
ד"ר בוקובזה מבקר ספר חדש ששמו "כאב בשר ודם: קובץ מאמרים על ייצוגי הגוף החולה, הסובל, המתענג." עורכות: אורית מיטל ושירה סתיו. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר/אוניברסיטת בן גוריון.
כשסיימתי לקרוא את המאמר בהתרגשות, עלתה בי התובנה שאני כדולה ומלווה בגישת B.O.T עובדת כל הזמן בהקשרים שהכאב מייצר. הכאב מייצר דרכי התמודדות שונות אצל נשים שונות, ואחד התפקידים החשובים שלי כמלווה הוא לנסות ולהכיר את האישה מבעוד מועד, ולהבין מה עוזר לה בדרך כלל עם כאב בחיים כמו גם לבדוק איתה כל הזמן לאורך הלידה מה יעזור לה עם הכאבים שהיא חווה כרגע.
הכאב בלידה עשוי להיראות חזות הכול. הוא עוצמתי ודומיננטי, הוא מייצר רגשות עזים אצל האישה היולדת כמו גם בכל המלווים, הוא תופס נוכחות ענקית.
הכאב מייצר אינטראקציה
אחת התובנות שהגעתי אליהן לאחר קריאת המאמר הוא שה-עניין בלידה הוא לא הכאב כשלעצמו, אלא בכך שהכאב מייצר אינטראקציה, אינטראקציה בין אישה שחווה אותו כרגע לבין המלווה שלה או המלווים שלה, שאינם חווים את הכאב. הקשר הזה שבין היולדת לבין המלווה שלה עשוי להיות אחד הגורמים המרכזיים שיכריעו את טיב ומהות החוויה שאיתה תצא האישה מהלידה.
כשלוקחים בחשבון את הרגישות האינסופית שקיימת אצל האישה היולדת, מבינים שהתייחסות מדויקת, מכילה, קשובה ותומכת של המלווה כלפי היולדת יכולה לעשות את כל ההבדל בחוויה של האישה, בעוד התעלמות או הכחשה של הכאב, חוסר אונים שמגלה המלווה מול הכאב של האישה, תמיכה לא הולמת ולא מדויקת עלולים לעצב חוויית לידה מאוד קשה.
אני מסכימה מאוד עם הטענה הבאה הלקוחה מהמאמר: "תיאור הכאב בזמן הופעתו עשוי להיות מסורבל, אך הצורך לבטא אותו חזק." כאשר הכאב לא מצליח להיות מבוטא בתוך הלידה, בין אם כי האישה לא הצליחה לבטא אותו או בין אם כי הוא לא יכול היה להיות מוכל על ידי המלווים, נשארת איזו אנרגיה כלואה בתוך האישה. מין אנרגיה כזו ששאפה להשתחרר תוך כדי החיים, אך לא סופקו התנאים המתאימים לשחרורה. האנרגיה הזו נכלאת ונתקעת בפנים, ופעמים רבות משאירה את האישה עם השאלה: "what if" – "מה אם..."
"ואם הייתי עושה X ו Y, אז אולי הלידה לא הייתה נתקעת ומסתיימת בלידה מכשירנית / קיסרית?"
"ואם הייתי מצליחה לצעוק תוך כדי הלידה שלי, אולי הייתי מצליחה להשתחרר וללדת באופן טבעי?"
כמי שפוגשת נשים רבות למפגשים אישיים לעיבוד לידה, אני רוצה להדגיש את החשיבות העצומה שיש לדולה ולבן/בת הזוג, אשר ינסו לעודד את האישה לומר / לעשות /לתווך החוצה את שהיא זקוקה לו באותו הרגע.
הכאב מייצר פוטנציאל לאינטימיות
טענה חשובה נוספת במאמר מתייחסת לכך ש"כאב מכונן מערכת יחסים בין אדם מיוסר לבין אדם אחר שהכאב לא פגע בו. האחר בוחר אם להקשיב או להיאטם, להיות עם הסובל או לדחות אותו, להכיר בכאבים, לבטלם או להחריפם...
הכאב, למעשה, איננו מתרחש בתוך ואקום. הוא מתרחש בתוך הקשר מסוים, בתוך אינטראקציה מסוימת, בתוך קשר. בתוך קונטקסט של כאב, יש פוטנציאל: ישנו פוטנציאל ליצור אינטימיות עם האישה הכואבת, להדהד את כאבה, להיות עמה, לעזור לה, להקשיב לה. מימוש הפוטנציאל הזה הוא מהות עבודת הדולה בעיני. כדאי שכל מלווה ומטפל בלידה ישאף להקשיב לאישה בתשומת לב עילאית, לבדוק איתה מה יכול לעזור לה ולהכיל כמובן את כאבה.
נשים רבות, לצערי, אינן זוכות לליווי קשוב ומדויק, מסיבות רבות. לעיתים, חוסר ההקשבה לאישה מהדהד עבורה חוויות מהעבר של חוסר הכלה, של שיפוטיות, של חוסר קבלה. החוויה של תמיכה לא מותאמת עלולה לשחזר תחושות שהאישה כבר מכירה היטב בחייה. המחשבה על הלידה ברטרוספקט במקרה הזה עשויה להתמקד בחלקים בהם המלווים בלידה לא הבינו אותה, לא קראו אותה נכון או לא בדקו כיצד היא מרגישה.
הכאב מניע כוחות ריפוי
עוד נטען במאמר שכאשר הכאב מורגש, הוא מניע כוחות ריפוי, ומה שמאפשר את השינוי או הריפוי הוא "קוד פענוח רגיש ומסור של צופן שפת הכאב". זוהי למעשה המשימה המאתגרת והחשובה ביותר של המלווים בלידה (בן הזוג, הדולה, המיילדת): להצליח לפענח באופן רגיש מה יעזור לכאב של האישה הספציפית הזו כרגע. אחת הדרכים לעשות זאת היא לבדוק עם האישה כל הזמן אם מה שאת/ה עושה כרגע– תומך בה. חשוב מאוד לתת לאישה הזדמנות לתקן, לדייק ולהציע משהו אחר שיתמוך בה באופן הולם יותר.
* את התמונה צילמה הצלמת מורן יעקב.
.